איך לא לאבד ילד – מדריך לחופש הגדול

"אבד ילד עם חולצה אדומה העונה לשם… כל המוצא, מתבקש להביאו לעמדה מספר… / סוכת-המציל / המשרדים הראשיים". אחד הסיוטים הכי גדולים של כל הורה הוא לאבד ילד במקום הומה אדם, או בכלל לאבד ילד במקום כלשהו, אבל במקומות מועדים לפורענות כמו קניונים, פסטיבלים וים, זה עוד יותר מפחיד. אלא אם כן תקשור את הילד אלייך, אין מצב שבשלב כלשהו משהו מעניין לא יתפוס לו את העין והוא ילך לראות מה זה, יתרחק עם הגלים, או ילך ברגל אחרי מישהי אחרת שבאותו רגע הוא בטוח שהיא אמא שלו.

זה קורה כל הזמן. שנייה אחת הסתובבת בסופר, והוא כבר לא לידך. רגע אחד הנחת את אחותו הקטנה על החול, ופרקת את התיקים והוא כבר רץ למים… כשאנחנו שומעים במערכת הכריזה בחוף הים או במקום אחר שאבד ילד, אנחנו עושים שני דברים אוטומטית – מוודאים שכל הילדים שלנו איתנו, בעיקר במצבים בו מודיעים שיש ילד שמחכה להורים שלו ליד סוכת המציל/משרד ראשי/עמדה כלשהי, ומצקצקים בלשוננו.

העניין הוא שבאמת מדובר בשבריר שנייה, והילד מתרחק. כשהמקום הומה באנשים והוא, ילד כזה קטן, מאוד קל לאבד אותו. בעיקר כשהוא עסוק בשלו ולוקח לו זמן, אם בכלל, להבין שהוא אבד ורחוק ממך. בכל זאת, זו האחריות שלנו ההורים לשמור על ביטחונו, לשמור עליו מכל סכנה, מהקטנה לגדולה, ולהשגיח עליו כל העת. איך עושים זאת בהצלחה? איך נקטין את הסיכוי שהילד שלנו ילך לאיבוד?

לא לאבד ילד בין ההמון

הנה מספר טיפים שיעזרו בנושא וישמרו על הילדים קרוב אליכם:

1. כשאתם מגיעים למקום חדש, הסבירו לילד איפה הגבולות. מאיפה עד איפה מותר לו ללכת, ואילו גבולות של המקום בשום פנים ואופן אסור לו לעבור. למשל בגן השעשועים, אם הוא מגודר, אני אומרת להם להישאר בתוך התחום המגודר. ואם לא, אנחנו קובעים נקודות ציון – מהנדנדה הירוקה עד הקרוסלה למשל, שהן הטווח בו מותר להם לשחק. בנוסף, אנחנו גם מחליטים איפה אני יושבת, כדי שהם תמיד יראו אותי וידעו לאן לגשת.
2. הסבירו להם והציגו בפניהם את האחראים במקום, ולמי עליהם לפנות אם לא מצאו אתכם. אם אני הולכת איתם לפארק מים, אני מראה להם שכל מי שלובש חולצה עם סמל של הפארק עובד באותו פארק מים, ואם הם הולכים לאיבוד, יש לגשת למישהו הלובש חולצה עם הסמל הזה ולהודיע לו. אני אומרת לילדים שבמידה והם הלכו לאיבוד, אני אישית תמיד מעדיפה שיגשו לאמא עם תינוק או ילדים קטנים, זה מרגיע אותי. בכל מקרה, אני שמה להם בכיס כרטיס ביקור שלי, ואומרת להם שאם הם אבדו, שיפנו לאמא הראשונה שהם רואים יתנו לה את הכרטיס ויגידו לה להתקשר אליי.
3. אני מכינה אותם מראש לתרחיש שיאבדו לי ושמה להם בכיס כרטיס ביקור עם מספר הטלפון שלי. רשמו את מספר הטלפון שלכם על היד שלהם, על פתק שמחובר לחולצה, על צמיד מיוחד, או כל דבר אחר, העיקר שיהיה בהישג יד למקרה שהם ממש קטנים ואבדו לכם. מי שמוצא אותם יוכל להתקשר למספר הטלפון ולאתר אתכם במהירות האפשרית.
4. החליטו על זמן מסוים של בדיקה. בעיקר היום, כשאנחנו טרודים ועמוסים ובתוך הניידים שלנו כל הזמן, קל לאבד תחושת זמן או להפסיק להסתכל לרגע. אתם מוצאים את עצמיכם מתעוררים, כמו מתוך חלום בהקיץ, באמצע משחקייה ענקית מלאה בילדים ואתם לא מוצאים את שלכם. החליטו עם עצמכם שכל 5-10 דקות, אפילו שימו לכם תזכורת בנייד, אתם מרימים את הראש ובודקים איפה הילדים. אמרו להם שבכל פעם שהם עוברים ממתקן למתקן או מפעילות לפעילות, הם חייבים לעבור דרככם ולהגיד לכם שהם עוברים לדבר הבא.

הרגעים האלה שאתה לא רואה את הילד בחוף הים, או שיצאת מהחנות בקניון והילדה לא לידך, הם מפחידים מאוד. אלו רגעים שהלב כאילו מפסיק לפעום, הנשימה שלך נעתקת באותו הרגע. הם הדבר כי חשוב לנו, ולרגע איבדנו אותם. זה קורה להרבה הורים בלי להתכוון, אף אחד לא מתכוון לאבד את ילדו. זה לא הופך אותנו להורים פחות טובים אם זה קורה לנו. אבל בואו נקדים תרופה למכה, נהיה יותר אחראים מתמיד, בעיקר עכשיו כשמתחיל החופש הגדול, ונקפיד אף יותר שלא לאבד אותם. אפילו לא לרגע אחד.