איך זה שאני מוצאת זמן להיפגש עם חברה לקפה' אבל לא מוצאת זמן לנקות את האוטו שלי מכל הצעצועים של הילדים וכל פירורי העוגיות ועוד כמה דברים לא ברורים שחיים להם במושב האחורי? התשובה היא פשוטה למדי – פשוט לא בא לי.
לא בא לי לנקות את האוטו,
לא בא לי לתלות כביסה,
לא בא לי לשטוף כלים…
אתן בטח מכירות את ההרגשה הזו של "פשוט לא בא לי". יש לכן כל כך הרבה משימות שלכן, של הילדים, של העבודה, של הבית… ולפעמים פשוט לא בא לכן. לא בא לכן להיות אמא ואחראית על ה-כ-ל עכשיו, אלא פשוט לעצור הכל, לשים רגליים למעלה ולעצום עיניים. או לשתות קפה עם חברה. אני חלילה לא אומרת שאסור. זה אפילו רצוי, וכמה שרק מתאפשר. אני האחרונה שאטיף ל"לא לקחת זמן לעצמך" בתור אמא. אבל, וזה אבל גדול, ברגע שאת הופכת לאמא כבר לא קיימת כל כך הפריבילגיה של 'לא בא לי', כשזה נוגע לדברים שצריך לעשות. אנחנו מגלות שזו פריבילגיה רק כשהיא הופכת לכזו.
להתמודד עם ה'לא בא לי'
אז מה עושים? איך מתמודדים עם ה'לא בא לי' שאנחנו כל כך שונאות שהילדים שלנו אומרים? במהלך היום יש דבר או שניים, ולעיתים יותר, שלא בא לנו לעשות. זו יכולה להיות פגישה מעצבנת, או שיחה עם הגננת, או כל דבר שפשוט לא בא לנו. נוכל לדחות את אותו הדבר הזה, אבל הוא יחכה לנו גם אחר כך. לכן, מהדברים שהכי פחות מתחשק לנו לעשות כדאי לנו להיפטר הכי מהר שרק אפשר. ככה נפתח את הבוקר בהרגשה הרבה יותר קלה, עם פחות משימה מעצבנת!
וזה לא קל. כי לא באמת בא לנו לשלם לועד, או להתקשר לגננת, שסימנה לנו בסוף היום שיש צורך בשיחה צפופה בערב, לא בא לנו להוציא כסף על עוד דברים שצריך לבית הספר או לקחת את הילד לחוג… אבל… אם נתעלם זה לא יעלם. ואם נעשה את זה בחוסר חשק, זה יהיה הרבה יותר קשה. לא שאני אומרת לשלם לועד אקסטרא כסף, או לקחת את הילד לחוג ולשבת עם כל האימהות ולקחת חלק בשיחה שבכלל לא מעניינת אותך ולחייך. אבל כן, ברגע שמבקשים את הכסף לועד, להיות בין הראשונות לשלם, ולהוריד את הטירדה הזו מכן וזהו. אתן צריכות לשרוף שעה בלחכות לילד בחוג? אתן יכולות להביא ספר, או לשחק בסמארטפון, ואתן יכולות גם לנסות לדבר עם האימהות האחרות, מקסימום תשתעממו שעה. תמיד תוכלי לחזור לשחק בסמארטפון.
גיליתי שאם אני מורידה מעצמי את המשימות המעצבנות שממש לא בא לי לבצע כמה שיותר מוקדם במהלך היום והשבוע, אני מרגישה הרבה יותר רגועה. ואז אני גם מפרגנת לעצמי קפה עם חברה, או רגע של לשים את הרגליים למעלה ולעצום עיניים. יש לי רשימה מסודרת של דברים שאני חייבת, ולא ממש רוצה, אבל חייבת לעשות. אני משתדלת שיהיו בה כמה שיותר סימוני 'וי' בסופו של יום, וכך אני מרגישה הקלה.
להפוך את ה'לא בא לי' ל'כן בא לי'
יש את רשימת ה'לא בא לי' של הבית, שהיא הכי ארוכה והכי מעצבנת. בעיקר כי היא חוזרת על עצמה כל יום, ולפעמים פעמיים ביום. לשטוף כלים, להכניס מכונה, לקפל כביסה, לטאטא… את הדברים האלה שלא בא לי לעשות הצלחתי לשפר קצת בשתי דרכים מקוריות. האחת, היא להסתכל על המשימות בבית כסוג של ספורט. אני נכנסת לטראנס של עשייה: מתחילה לנקות, להרים, להזיז, לשטוף, ומסיימת מזיעה ומתנשפת כאילו מינימום התאמנתי שעה עכשיו בחדר כושר. הדרך השנייה, היא להפוך את זה לזמן שלי. נכון, זה לא איך שבחלומות שלי אני מעבירה את הזמן, אבל בכל זאת. אני מעבירה את כל המשימות המעצבנות ללילה אחרי שהילדים נרדמים. שמה לי מוסיקה שאני אוהבת, מכינה לעצמי קפה ומקפלת כביסה, מכינה אוכל… וזה לא כזה נורא. ולפעמים זה אפילו כן בא לי…