כל הורה יודע שאחד הדברים הכי מפחידים זה לשלוח את הילד לגן. ולא רק בתקופת ההסתגלות הראשונה, אלא בכלל. עם כל מה שקורה בעולם של היום, ועם יותר ויותר מקרים נוראיים שמפורסמים בחדשות, מפחיד לחשוב מה עובר על נוני הקטן שלנו כשהוא בלעדינו ובאחריות של מישהו אחר.
אז איך נדע אם לילד שלנו טוב בגן?
ניפרד ממנו בבוקר בחיבוק ובנשיקה, ונראה שהוא נכנס לגן בשמחה. נהיה בטוחים שהוא ממשיך להיות שמח כל היום… ואם הוא בוכה בפרידה מאיתנו, איך נדע שאלו רק קשיי פרידה, ולא חלילה שלא טוב לו בגן?
לא כל הילדים יודעים להסביר מה הם מרגישים, או מה עובר עליהם, ואם טוב להם או רע להם. וזה כשמדובר בילדים שכבר יודעים לדבר. איך נדע שהילד מסתדר וטוב לו? מנחת הורים הרגיעה אותי, ונתנה לי עצות מועילות בנושא:
"אחרי תקופת הקליטה (חודש ראשון פלוס מינוס) חשוב לראות שהילד מתנהל בגן בנינוחות, מגלה עניין וסקרנות, אוכל וישן. צריך לקחת בחשבון שבחודש הראשון הרבה ילדים לא ישנים טוב ולא אוכלים טוב, אך מה שחשוב זה לראות את המגמה. צריך לראות האם זה משתפר. נכון שמה טוב אם היינו רואים את הילד מדלג בשמחה לעבר הגן, אבל צריך לקחת בחשבון שזה לא המדד היחיד לאושר שלו. הרבה ילדים מסרבים בבוקר ללכת לגן או מתקשים בפרידה. זה לא בהכרח כי לא טוב שם, אלא כי הפרידה מההורים באמת קשה או שאולי הם בוכים כי הם גילו ש"טקס הפרידה" מההורה, גורר הרבה תשומת לב ויחס מתגמל, ולכן הם ממשיכים באותו הדפוס, על אף שטוב להם בגן.
כמובן שחשוב לבדוק עם צוות הגן שהבכי פוסק אחרי הפרידה, ובכלל שהילד לא בוכה לאורך היום כולו, אלא סביב אירועים לגיטימיים בלבד. גם באיסוף מהגן, ילדים רבים בוכים כשהם רואים את ההורים. זה לא בהכרח אומר שהיה להם לא טוב בגן, אלא שרגשות הגעגוע צפים ברגע המפגש עם ההורה, או שהם למדו שבכי מפעיל את ההורה המודאג לטובתם.
ילדים, אחר הצהריים, הרבה פעמים עייפים או רעבים ונראים עצבניים. צריך לבדוק שהילד אוכל וישן, ומעבר לכך להכיל את התסכול והעייפות שלו ולא להעמיס עליו. חשוב לזכור שגן זה לא בייביסיטר, אלא מערכת חינוך. הילדים חווים שם מגוון גדול של חוויות והתנסויות, נדרשים לדחות סיפוקים, להכיל תסכולים, להתמודד עם ילדים נוספים, ולהישמע לחוקים וגבולות. לכן חשוב שההורה לא יצפה שלילד יהיה רק "כיף" בגן.
לסיכום, אם הילד אוכל, ישן, משתף פעולה לאורך היום, מגלה סקרנות ועניין בפעילויות, מטפח קשרים עם אנשי הצוות וילדים אחרים, אז כנראה שאין מה לדאוג. יחד עם זאת, סמכו על עצמכם, אם יש ספק אין ספק. אל תתביישו לשאול ולברר, ובדקו אם הילד נראה כתמול שלשום, ואם לאו, נסו להבין האם הוא חווה משהו שונה במהלך היום בגן."
יש ימים שהקטנים שלי רצים לגן, ואפילו לא מביטים לאחור לומר לי שלום, ויש ימים שהם נדבקים לי לרגליים ולא רוצים להיפרד. אבל הם שלמים ובריאים, מחויכים, מתקשרים, ותמיד מספרים לי כמה כיף היה בגן. ואם הגננת כועסת, גם את זה הם מספרים, כולל פירוט של מה שהם עשו אשר גרם לה לכעוס, ומה היא בדיוק אמרה. וזה מרגיע אותי. אני שולחת את הילדים לגן בלב כמעט שלם (בכל זאת, אי אפשר לגמרי…) ורגועה כשהם שם.
נכתב בשיתוף גליה אלכסנדר מנחת הורים ויועצת שינה.