אחר הצהריים נעים במיוחד, אני שותה קפה במרפסת והילדים משחקים בחדר המשחקים. אני שומעת את הקולות שלהם ומדי פעם צחוקים או הרמת קול, אבל בסך הכל הם מסתדרים ומשחקים יפה. ואז, לפתע אני שומעת צעקות ומבינה שהם מתווכחים על משהו. האינסטינקט הראשוני שלי אומר לקום ולהפריד, אבל אני נשארת במרפסת וממשיכה לשתות את הקפה שלי, אך קצת יותר דרוכה ממקודם. הבנתי לא מזמן, שרוב הפעמים הם לא צריכים אותי שם כשופט במהלך ריב בין אחים, ודווקא כשאני שם אני אפילו יכולה להפריע. הם אחים, וזוהי הדינמיקה של אחים. לפעמים משחקים יפה, לפעמים רבים, ולא תמיד יש לי סיבה להתערב.
זה קורה לי לא מעט, הצורך הזה של להתערב ולהשליט סדר, בעיקר כי אני פשוט רוצה שקט. לדוגמא, כשאנחנו הולכים הביתה מהגן, אנחנו עושים טיול ברגל בפארק. לפעמים הם מתווכחים בדרך על כל מיני שטויות (לא חסר בגיל הזה על מה) ולרוב גם מערבים אותי: "אמא!!! הוא אמר לי…", "אמא נכון שהיא טועה?", ואני מנסה להסביר ולפייס ולהציע לשניהם איך להתנהל. והאמת? אין בכך צורך ברוב הפעמים.
החלטתי להפסיק להתערב בריבים בניהם. אם הם רוצים להתווכח, שיתווכחו. ואם הם רוצים להתנצח, שיתנצחו. שמתי לב גם שמאז שהפסקתי להתערב ביניהם ולהיות על תקן השופטת, הם גם פונים אליי פחות. מאז, כשאני יושבת ושותה קפה במרפסת, או עושה כל דבר אחר לצורך העניין, הם צועקים זו על זה בחדר, ואני מאזינה בחצי אוזן אבל לא הולכת לראות מה קורה. לפעמים הם ניגשים אליי, בתורות בדרך כלל, ובאים להתלונן אחד על השנייה ולהסביר לי מה קרה בחדר. גם פה אני נושמת עמוק ולא מתערבת, כי לא תמיד אהיה שם עבורם לפתור להם את הקונפליקטים, והם חייבים ללמוד להסתדר לבד. אז אני מקשיבה ומציעה להם מספר הצעות, אבל בעיקר משאירה אותם עם הברירה הטבעית – למדו להסתדר או שפשוט אל תשחקו ביחד.
אני זוכרת שבתור ילדה רבתי לא מעט עם האחים שלי, ובכל פעם היינו באים לאמא שלי לבכות. בכל פעם היתה לה רק תשובה אחת – "הסתדרו בעצמכם!". אז למדנו להסתדר בעצמנו. אחרי כמה פעמים כאלה כבר לא ניגשנו אליה, או שניגשנו אליה בפעמים מועטות בלבד שההתערבות שלה באמת הייתה הכרחית.
מתי להתערב בריב אחים?
גם אני בתור אמא לא משאירה את הילדים שלי להתמודד לבד עם הכל, אלא מתערבת כשצריך. השאלה הנשאלת היא מתי צריך? מה זו התערבות הכרחית? מבחינתי זה כשהם לא מצאו פתרון וממשיכים לריב, ואני יכולה לתרום לסיטואציה בכך שאני אציע להם פתרונות ואעזור להם להבין לבד איך אפשר לפתור את העניין בלי לריב. כך הם גם ילמדו לפעמים הבאות ויישמו.
התערבות הכרחית של הורה בריב בין אחים היא כאשר מעורבת אלימות. בכל זאת מדובר בילדים וכשהם קטנים, הם לא מודעים לגודל ולחוזק שלהם, ומכות "קלות" יכולות להוביל לאסון. אני גם לא רוצה בשום פנים ואופן שהם יחשבו שאלימות פותרות משבר, או כל דבר אחר, ושיפנימו שאלימות היא אף פעם לא הפתרון.
אז אני ממשיכה לשתות את הקפה שלי והם ניגשים אליי בתורות להתלונן אחד על השני, ואני מסבירה יפה שאמא עכשיו שותה קפה, ואם הם לא מוצאים משחק שהם יכולים לשחק בו ביחד בלי לריב, זה בסדר גמור. שישחקו כל אחד במשחק אחר. הם חוזרים לחדר, ואחרי כמה דקות שוב קולות של צחוקים ושמחה עולים מחדר המשחקים… ואני יכולה להמשיך לשתות את הקפה שלי בנחת.